יניב קקון הוא בוגר תנועת נוער סטודנט לחינוך דמוקרטי במכון לחינוך דמוקרטי ורכז תנועות הנוער בחברה העירונית לתרבות הפנאי באשדוד.
אני מכיר את יניב שנים רבות ומעריך מאוד את עשייתו ותפיסתו בנושאי חינוך. במשך כל השנים בהן אני עוסק בעשייה ציבורית אני דואג להקיף את עצמי ולשתף פעולה עם אנשים צעירים הפועלים לחיזוק ושיפור החברה בישראל. אני שמח לשתף אתכם מבקרי הבלוג במאמר שהוא פירסם בנושא שאני מתכוון לקדם ולפעול למענו החינוך והעשייה למען סולידריות חברתית.
המאבק ב”כלום”- יציאה לדרך משותפת
הרהורים על תפקיד המחנך בחברה גלותית הפועל מתוך רצון להחזיר את השייכות והקהילתיות לפרטים בה
מובילי החינוך והעשייה החברתית. החברים לתחושת האחריות האמיתית, הצועדים בדרך משותפת אשר בלב ליבה קיום הפרטים בה והתפתחותם בחברה יוצרת, מאמינה, בה ניתן מקום ראוי, מתחשב ורב תרבותי, בה מסתכלים ורואים את האדם וסיפור חייו.
מצב החברה הישראלית כחברה צעירה בהתהוות איננו מובטח, אנו עדים מידי יום ביומו להסרת אחריות חברתית בצורה בוטה, אזרחים כמנהיגים, הטווים את דרכם הערכית ואת סדר העדיפויות שלהם, על בסיס תועלות אישיות ואדישות חברתית לסובב אותם.
לעיתים, נראה כי שכחנו שמהות החברה היא קיום הפרטים בה והתפתחותם בחברה יוצרת, כי אדם הוא אדם וילד הוא ילד ובאם בחברה הישראלית לא נמצא את הדרך לתת מקום ראוי, רב תרבותי ומתחשב בתוך עצמנו, לכולם, יעלם זכות קיום החברה.
אוסיף כי בחברה הישראלית היום רווחת התחושה, כי הגשמה עצמית היא מטרת העל, היא ערך שאיננו ערך מוסף, היא הדרך לחיות את החיים ולמצותם עד תום, האני העוסק בפיתוח עצמו לשם עצמו.
בעצם אמירה זו, נעלמת תחושת הכלליות, השייכות והקהילתיות החשובה לעיצוב וייצוב חברה והפרטים בתוכה.
החברה בה אנו חיים היום, הינה חברה גלותית, הממשיכה ומייצרת תחושות גלות וניכור בתוך עצמה. גלות מתוך מצב כלכלי, מתוך אדישות, מתוך עדתיות ועם כל הגליה חברתית, מוגלים עשרות אלפי אנשים במקומות שונים, מרגישים חסרי אחיזה, ללא מקום רגשי ופיזי לשהות בו בביטחון.
הדרך ליצירת שינוי חברתי, טמונה בעוצמת המעשה השלם שייצור הפיכת מערכת הנורמות על פיה, יצירת מצב בו עשיית הטוב, הקהילתיות והשותפות מהווים ערכים מקובלים שלא שמורים ל”פראיירים”.
חלקו הראשון של המעשה, הינו התהליך החינוכי, רווי הבחירות הנעשות יחד עם בני הנוער אשר אנו פוגשים בקבוצה אותה אנו מחנכים (כיתת הלימוד, חברי תנועת הנוער, חניכי המתנ”ס וכד’..). וחלקו השני של המעשה, הוא האזרחות האקטיבית המעלה לסדר העדיפויות האישי את החברה הסובבת להיות מוקד ועניין במהלך חיינו- אקטיביות סקרנית, ביקורתית, פוליטית הכוללת בתוכה חשיבה מורכבת, אמירה ועשייה. אם תרצו, זוהי הדוגמא האישית בתוך המעשה החינוכי. שכן ע”פ דעתי, אי אפשר לחנך לשותפות, קהילתיות ואקטיביות בלי לנקוט בערכים אלה כדרך חיים.
תפקיד המחנך אם כך, בעת זו הוא להיות הסכר העומד בפני גלות ערכית ורוחנית זו, להיות מגן החברה מפני התפרקות וניכור. אדגיש את שלושת עקרונות הפעילות החינוכית, המרכזיים ומחויבי המציאות העומדים לתפיסתי בפתחנו, מחכים לחשיבה מורכבת ולקשת פתרונות הנותנים דרור ליצירתיות הגלומה במחנכים, במנהיגים החברתיים, במחדשי החברה.
הראשון בין שווים, הינו עיקרון החשיבה הקהילתית, החשיבה שלוקחת אחריות אמיתית על הקהילה סביב הקבוצה החינוכית בה אנו פועלים. לא מתוך תחושת עוצמה וסיפוק אישית הממלאת אותנו כשאנחנו מחלקים סופגניות בבית אבות בחנוכה, זה יהיה דומה מידי לאותה הגשמה עצמית חסרת תוכן ממשי. מעשה מבורך זה אסור שיעשה גם מתוך תחושת נתינה למוחלשים בקרבנו, כי אז יאחז בנו נגע ההתנשאות.. אני מבקש כאן חשיבה פשוטה יותר, חשיבה בה דיירי בית האבות וחברי הקבוצה נפגשים כמפגש סב עם נכדו, מפגש קהילתי/משפחתי, אמיתי.
דמיינו לרגע את נקודת הזמן בה הקבוצה החלה את פעילותה לראשונה, הרי היא הייתה בנויה מחברי קהילת היישוב. עם הזמן “התרגלנו” למיקומה של הקבוצה, התרגלנו עד כדי כך שהקבוצה והקהילה הפכו להיות שני גופים נפרדים, והרי ההפרדה היא מלאכותית. אני קורא לכם היום, לחשוב אחרת, לקחת אחריות קהילתית אמיתית, על המועדונית, בית הספר, המרכז המסחרי, היות וכולנו חלק מאותה קהילה, כולנו חלק מאותו רב שיח שמוכרח להתקיים בכדי להחזיר לאנשים את הקהילה.
השני, הינו עיקרון הדבקות באמונת האמת הפנימית ובדרך העברת המסר המיוחדת לקבוצה החינוכית, כסכר העומד בפני החיים ללא אמונה, אותו “כלום” המשקף את הבריחה מאמונה ועשייה חברתית, מתוך נוחות, מתוך בורות, מתוך ייאוש. מתוך אותה אמירת “לחיות את הרגע”, כנגדה עלינו לעמוד איתן על דעתנו, על רצוננו להחזיר סוג אחר של שיחה בחברה סביבנו, כזו שעוסקת בתפיסת עולם ובלקיחת אחריות עליה.
השלישי, הינו עיקרון שיתוף הפעולה, פעולה עיקשת ומאוחדת כנגד אותו “כלום” המושך את הפרטים בחברה, חסרי תחושת הלכידות המשכרת. עלינו להעצים את תחושת השליחות הנמצאת בקבוצה אותה אנו מחנכים, אך רק יחד כוחנו יעמוד בפרץ שמולנו, רק יחד נמשיך לקיים קהילה שפרטיה לוקחים אחריות הדדית האחד על השני, בכל תפקיד במרקם החברתי והקהילתי.
שגורה בפינו האמירה כי הנוער הוא העתיד, אמירה זו ועוד רבות כמותה מסנוורת אותנו באי הדיוק שבה, אין עתיד בלי הווה. לכן, אין להמתין עד שייתן עולם המבוגרים לנוער את המושכות, שכן נוער היוצר הווה אחר, הוא נוער שינהיג עתיד אחר. יש מיליונים המשוועים לרשת ביטחון, פיזית, אישית וחברתית, יש מיליונים המחכים לשינוי! עלינו, כמחנכים מוטלת האחריות להנהיג הווה אחר, חברה חדשה. מהפכה היום.
זה בידיים שלנו.
מטקבקים אחרונים