אנחנו מצויים חצי שנה בקירוב אחרי מערכת הבחירות בה ספגנו מהלומה כואבת. חרף רצוננו להתרחב - מצאנו את עצמנו מתכווצים. הימים שאחרי הבחירות התאפיינו אצלנו מטבע הדברים בדכדוך. התעוררנו למציאות של קואליציה ימנית וקלריקלית מובהקת בעלת רוב מוצק. הדיבורים על היעלמותו והיאלמותו של השמאל הישראלי רווחו. אולם בפראפרזה על דברי גראוצ’ו מרקס: הדיווחים על מותנו היו מעט מוגזמים. אנחנו עודנו כאן, חיים, נושמים ואף בועטים.

הרחבת החזית הפוליטית והציבורית

כל העת נמשכים מאמצים וניסיונות אמיתיים להרחיב את מוטת הכנפיים של מרצ – ניסיון שהחל עוד טרם הבחירות אולם בשל מגבלות הזמן ותהליכים אחרים, לא ממש צלח.

במקביל לחיזוקה ושיקומה של מרצ, מתקיימים מגעים עם תנועות ואישיים מתוך מגמה כנה לייצור חזית ציבורית ופוליטית מגוונת ולייצור תלכיד אפקטיבי של הכוחות הסוציאל-דמוקרטיים בחברה הישראלית. זהו לא מהלך מהיר ודרוש לו זמן להבשלה. כאשר הדברים יבשילו וישאו פרי – אשמח לבשר על כך.

הסיעה בכנסת

למרות היות סיעת מרצ בכנסת בת שלושה חברים בלבד, עמיתיי אילן וניצן ואנוכי, פרוסים בחזיתות רבות ומרכזיות. עיקר מרצי וזמני בכנסת מוקדש לועדת הכספים ולמאמץ עיקש למזער את נזקיי תקציב המדינה, להקטין את מימדיו של חוק ההסדרים, לבלום את הפרטת הקרקעות ועוד שורה ארוכה של סוגיות. חברי הסיעה השתתפו בכל הדיונים על הסוגיות המרכזיות בחוק ההסדרים ובתקציב המדינה והגישו מאות הסתייגויות לגזירות השונות.

במקביל, אנחנו מרכזים מאמצים לסיכול החוקים השחורים של הימין (חוק הנכבה, חוק האזרחות, חוק ההסתננות) ולחוקים כדוגמת “חוק גפני” המהווה את המשכו הישיר של “חוק נהרי” המעניק תקצוב למוסדות החינוך החרדיים על חשבון משלם המסים, ללא הטלת חובות כגון לימודי הליבה. סיעת מרצ אף לקחה חלק פעיל במאבק כנגד “חוקי המשילות” אותן מובילה הממשלה המבקשים להתאים את החקיקה לצרכים הקואליציוניים.

אילן, ניצן ואנוכי מעלים עשרות נושאים בתחומים השונים שעל סדר יומה של החברה הישראלית הן במליאת הכנסת ובועדות השונות. אני עומד גם בראש הלובי למען הצלת השידור הציבורי בישראל והשדולה לבריאות הציבור.

ככלל, סיעת מרצ מתפקדת באופן נמרץ וניכר בכנסת. השלם גדול מסך חלקיו והכוונה היא תמיד שההשפעה באורח יחסי תהיה גדולה מגודלנו.

http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=skira20090611_1091965

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/191261

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3732331,00.html

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?more=1&itemNo=1086800&contrassID=1&subContrassID=10&sbSubContrassID=0

http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/910/853.html

http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-3722402,00.html

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3742893,00.html

http://www.nrg.co.il/online/16/ART1/907/387.html

http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/898/683.html

פעילות חוץ פרלמטרית

למרצ, כמפלגה, פעילות חוץ פרלמנטרית ענפה בעניינים שונים שעל סדר יומה של החברה הישראלית: מאבקים חברתיים, תהליך השלום, דת ומדינה, זכויות מיעוטים, המאבק הסביבתי ועוד. אני רואה חשיבות עצומה בפעילות השטח. זו מהות המאבק הדמוקרטי והשפעה על דעת הקהל.

אני קורא לכל אחד ואחת מכם להצטרף למאבקים הללו. אני מזמין אתכם לקחת חלק במאבקים שאנחנו מובילים ומוכן להצטרף למאבקים שאתם מובילים.

חברות וחברים שלום,

צריך להתחיל בשורה התחתונה: קיבלנו מכה קשה. אנחנו כמרצ, ומחנה השלום כולו. רוב הציבור בחר במחנה ימני קיצוני מובהק בדמותן של הליכוד והמפלגות שמימינה לו, וגם מי שבחרו בגוש המרכז-שמאל ויתרו ברובם על הסיכוי למאבק של ממש נגד הימין ובעד תהליך מדיני וצדק חברתי. במלים אחרות, למרבה הצער, הרב בחר להתפשר.

אמרנו שאנחנו לא מתפשרים, ואנחנו לא. אין משמעות הדבר שנמשיך מחר כאילו לא קרה כלום. אנחנו חייבים לעשות חשבון נפש כן, רציני, מעמיק.
ישנם מיליוני ישראלים שתומכים בעמדות השמאל ואינם מצביעים למפלגות השמאל. אנחנו צריכים להקשיב להם, להבין אותם, להבין למה אנחנו לא מצליחים לתרגם את תמיכתם העקרונית לתמיכה פוליטית. בזאת נתמקד בחודשים הקרובים.

במקביל, כמאה אלף ישראלים בחרו שלושה חברים ממרצ לייצגם בכנסת. נמלא את שליחותנו בכנסת במחויבות מלאה לבוחרים, לחוקק, להיאבק בתקיפות ובנחרצות נגד מגמות פאשיסטיות שככל הנראה יתגלגלו לתוך הממשלה הקרובה בדמות ישראל ביתנו והאיחוד הלאומי. נייצג אתכם בגאווה.

אני מקווה שאחרי תקופת התאוששות קצרה, תחברו אלינו עם אנרגיות מחודשות למאבקים האלה.

אני רוצה להודות לכם על התמיכה. ללא קשר לתוצאות, ראינו אלפי פעילים נלהבים, שלא מתפשרים, שלא מוותרים על הזכות שלנו לחיות כאן חיים טובים בחברה צודקת, עם עתיד של תקווה.

תודה,

ברגשי שותפות לקראת ההמשך,

חיים אורון (ג’ומס)

הבוקר פתחתי את יום הבחירות בנגב. לאחר שהצבעתי לתנועה החדשה-מרצ בקיבוצי, בחרתי לצאת ולבחון את הנעשה בשאר יישובי הנגב – היהודיים והבדואיים. עברתי בחורה, בתל שבע וברהט, בחנתי את עבודת השטח שנעשתה ותהיתי על אחוזי ההצבעה. סיירתי גם בקריית גת ובאר שבע.

מערכת הבחירות בישראל, המשיכה בשגרתה המנומנמת ונוכחותם של פעילי המפלגות האחרות הייתה דלה ביותר.

אחוזי ההצבעה במגזר הערבי נמוכים בצורה מדאיגה ועלינו להבין כי שיתופם של ערביי ישראל במערכת הבחירות הוא חלק בלתי נפרד משלטון דמוקרטי תקין ואמין.

בקרב הציבור היהודי אנחנו רואים דווקא אחוזי הצבעה סבירים, השעות הקרובות יהיו קריטיות בשבילנו כדי לעבור את המשוכה האחרונה. מהמצביעים שמעתי דברים טובים, השטח משדר אופטימיות.

אפשר לראות בברור שנעשים ניסיונות מצד פוליטיקאים להרדים חלק מאזורי הבחירה ולהתסיס אחרים. ראינו זאת בפרובוקציות שביקשו מרזל וחבריו לבצע.

אני קורא לכולם להירתם למאמץ האחרון, להוציא את האנשים לקלפיות, לא להתפשר ולהגיע לבחור. אנחנו נמצאים היום בדרך הנכונה להישגים וזקוקים לכל קול כדי למקסם את פירות עמלנו מהחודשים האחרונים.

ביליתי בשבוע שעבר מספר שעות, עם ניצן הורוביץ, בחוג בית לצעירים. קרוב ל-200 חברים הגיעו לשאול, לשמוע ולהביע דעה. זה בהחלט היה ערב לא שגרתי. הצעירים שהגיעו היו מלאי נכונות להקשיב ולהתווכח בשלל הנושאים ולא איבדו סבלנות גם כשהשיחה נכנסה לשעתה השלישית.

רבים מהסובבים אותי התייחסו לערב הזה בפליאה. אני, לעומתם, ראיתי בערב הוכחה שאפשר גם אחרת. הערב הזה צריך להיות הסטנדרט. אני חושב שאנחנו לא נותנים מספיק קרדיט לצעירים. מצד אחד אסור לנו לתת לצעירים את התחושה שאין מה לעשות והדרך לשינוי חסומה בפניהם, ומצד שני אסור לנו להתפשר עם אלה שמרגישים שמישהו כבר יסדר להם את העניינים, שהפוליטיקה היא  לא בשבילם. אני חושב שאי מעורבות פוליטית היא חלק מחינוך לקוי ומובילה בסופו של דבר לחיפוש תמידי אחרי איש חזק.  

אל לנו להלין על הצעירים כאשר הפוליטיקאים שלנו מתייחסים אליהם בזלזול. מי שמוליכה את הטרנד הזה, לצערי, זוהי ציפי לבני. נראה שכמעט אי אפשר לפתוח טלוויזיה בלי לראות אותה רוקדת במועדון או מתקלטת על הרחבה. זר שהיה מגיע לכאן היה יכול לחשוב שמדובר במתחרה בתוכנית ריאלטי ולא במי שרוצה להיות ראש הממשלה.  הקמפיינרים של לבני שכניעו אותה שלדבר זה משעמם, אז היא פשוט מתמקצעת בלהיות אחת מהחבר’ה.

 בשנת 1959 כשאני הצבעתי לראשונה לכנסת השאלה האם להצביע כלל לא עמדה על הפרק. הצבעתי למפ”ם, כהמשך לפעילותי כמדריך בשומר הצעיר. אני וחבריי היינו חדורי אידיאולוגיה וניהלנו שיחות ארוכות על אופייה של החברה בה אנו רוצים  לחיות. הצעירים של היום רוצים להיות שותפים לא פחות מאתנו ואם ניתן להם את האפשרות להעלות את השאלות הקשות, הלבטים והתהיות ונציג פוליטיקה של שליחות ציבוריות ויושרה, אולי ישוב האמון שלהם במערכת הפוליטית ואפילו יגבר רצונם להשתלב בעשייה הציבורית ולשנות.

חברות וחברים,

עכשיו הזמן לא להתפשר. עכשיו הזמן להתגייס למען החברה הישראלית. עכשיו הזמן לסרב להיות שותפים של ליברמן.

מרצ מתיצבת בפניכם ובפני חבריכם ביום שלישי הקרוב, בתור הכח הפוליטי היחיד שמחויב לגוש השמאל-מרכז. בתור המפלגה היחידה שמחויבת לייצג את עמדותיך בכנסת, להיאבק בשמך כנגד ההתלהמות והקיצוניות, למען המשך התהליך המדיני, שיקום מדינת הרווחה, איכות הסביבה וזכויות האדם.

לצערי, העבודה וקדימה, אינן מוכנות להתיצב למאבק הזה. שתי המפלגות האלה הביעו נכונותן להצטרף לממשלת ביבי-ליברמן. אנחנו לא מוכנים לקבל בהכנעה מנהיגות כזאת. אנחנו יודעים שמגיע לנו יותר.

לכן לקחנו על עצמנו להיות הקול הברור ביותר והמחויב ביותר לגוש השמאל-מרכז. אם תהיה אפשרות להקים ממשלה כזו, נתמוך בה ללא סייג, הרבה יותר מאשר רבים מחברי קדימה, דוגמאת שאול מופז וחבריו. אם לא תהיה אפשרות כזו, אנחנו נהיה הכח הפוליטי המרכזי והמשמעותי שיאבק כנגד המדיניות של ביבי וליברמן.

שלושת הימים הבאים הם קריטיים. בימים האלה יצטרכו חברינו להחליט אם הם מתיצבים לצד ליברמן ושותפיו הפוטנציאלים בקדימה ובעבודה, או שהם מתיצבים לצד מרצ במאבק נגד הגזענות הגסה שלו.

אני מבקש מכם שתנצלו את הזמן לאתר את המתלבטים מבין חבריכם ולפנות אליהם. להסביר להם שהצבעה למרצ היא ההצבעה הבטוחה ביותר לגוש השמאל מרכז, ושרק גודל הגוש קובע על מי תוטל הרכבת הממשלה (ולשאלת גודלה של קדימה כשלעצמה אין שום חשיבות לעניין זה). להזכיר להם שרק חברי הכנסת של מרצ לא יקחו את קולותיהם וינדדו איתם לממשלת ביבי-ליברמן, ויהיו המחוייבים והנאמנים ביותר לממשלת שמאל מרכז, אם תקום.

אם נעבוד במלוא המרצ, ביום שלישי בערב נעמיד בכנסת נבחרת מעולה, כח פוליטי חזק ונמרץ, שיציג אלטרנטיבה ברורה לדרכו של הימין, ותוכלו להתגאות בכך ששלחתם אותו לייצג אתכם.

תודה,

ג’ומס

אשמח מאד לפגוש אתכם ביום רביעי הקרוב, לשמוע ולענות על שאלותיכם.

אנא אשרו הגעה במייל mitlabtim@gmail.com

אחד הדברים האהובים עלי בעבודה הוא המגע הבלתי אמצעי עם הנושאים המעסיקים את סדר היום הישראלי. בימי בחירות התחושה הזו מעצימה. אני יכול לפתוח את הבוקר בדיון בועדת הכספים, בשיחה אם תלמידים בבית הספר או בביקור בכפרים הבלתי מוכרים בנגב ולסיים אותו בביקור בבלוגספירה.

ביקור כזה ערכתי ביום שלישי האחרון כשנפגשתי עם חמישה-עשר בלוגרים. האינטרנט הולך והופך בשנים האחרונות לזירת דיון בין הבוחרים לנבחרים. הרשת מייצרת עבורנו צינור תקשורת דו-כיווני המאפשר לאזרחים שאכפת להם להשמיע את דעותיהם, ידיעותיהם והצעותיהם ולנו להעביר את המסר הישיר שלנו ללא הריחוק שמייצרות המסננות התקשורתיות.

מדינת ישראל נמצאת בפיגור גדול אחרי העולם המערבי בכל הנושא של חקיקת אינטרנט. בשעה שבארה”ב ובאירופה נדונות שאלות של שמיים פתוחים ותקשורת ממשלתית, רגולציה ומתן אישורי שידור, חופש המידע, חופש ביטוי והגנת הפרטיות ישראל רחוקה משם כמו המרחק בין הרפת בקיבוץ להב ליוטיוב. לתוך הריק הרגולטורי נכנסות המפלגות הדתיות המובילות חקיקה ריאקציונרית המקפיאה את ההתקדמות הטכנולוגיה ומחזירות את ישראלית לתקופת ימי הביניים.

אינני פוסל רגולציה ופיקוח.למדינה זכות וסמכות להגדיר למי יש את היכולת והסמכות לפתוח ערוץ שידור אך יש הבדל בין רגולציה ופיקוח לבין צנזורה שסותמת פיות ומעקרת את הרשת החברתית הדמוקרטית ביותר בעולם. בעוד שאנחנו, נבחרי מרצ וקברניטיה מנסים להוביל קו חקיקתי המקדם את ההנחה הדמוקרטית לפיה הכל מותר מלבד יוצאי הדופן ניצבת גישתם של רבני ש”ס והימין השמרני אשר מבקשת לכבול את ידיו ורגליו של הגולש ולקבוע עבורו את התכנים שאליהם יגלוש כאשר כל השאר הוא בגדר “מוקצה”.

המאבק נגד צנזורה לא חדש לנו. הובלנו אותו עוד בימי הצנזורה על מחזות וספרים וכעת נמשיך להוביל את המאבק על מנת להבטיח את חופש המידע ברשת ובתקשורת. אנחנו רואים חשיבות בחקיקה כוללת שתיתן מענה לסוגיות האלו באופן נאור וחיובי ותוך שיתוף של הגולשים והיוצרים ברשת. הגולשים והיוצרים הם הדם הזורם ברשת וללא הקשבה כנה לדעות ולרעיונות המועלים על ידיהם, אנו מחטיאים את מטרתנו כמחוקקים למען הציבור. הסדרת התחום היא בהחלט מטלה חשובה שנצטרך לעסוק בה בכנסת הקרובה. ככל שנעסוק בה בצורה מסודרת יותר וככל שההתייחסות תהיה רחוקה מנקודת הפתיחה של ש”ס כן ייטב. שתי אסטרטגיות ננקטות לשם כך – מאמצי יוזמה ומאמצי בלימה. מאמצי הבלימה הם ברורים ואנו זקוקים לעזרתם של הגולשים והיוצרים למאמצי היוזמה החקיקתית. אנחנו מזמינים אתכם לכתוב ולהצטרף אלינו לצורך זה.

שלום לכולכם!

מאז עלייתו של הבלוג לרשת לפני מספר שבועות, אני מקבל לשמחתי כמויות לא מבוטלות של פניות במגוון רחב של נושאים ותחומים. אני מנסה לענות ולהתייחס לכל אחת באופן אישי, אבל הזמן קצר והמלאכה מרובה.

לכן, אני מבקש לקיים מפגש חברתי (והפעם פנים אל פנים ולא דרך הרשת) על מנת שאוכל לשמוע אתכם באופן ישיר ולספק לכם כמה שיותר אינפורמציה עדכנית בכל נושא שיעניין אתכם.

אנו מקיימים פגישת בלוגרים. הפגישה האישית חשובה לי כדי לאפשר לכם לכתוב על סמך מידע ממקור ראשון, ולא רק על סמך המידע שזורם בתקשורת.

את המפגש אנו עורכים ביום שלישי ה- 27.1.09, בשעה 19:30 בתל אביב. 

כדי מנת לקבל פרטים נוספים, יש לצור קשר עם יעל עינהר  yeinhar@gmail.com.

אשמח לראותכם,

חיים אורון (ג’ומס).

עד שנות השבעים היו הנושאים הכלכליים במרכזה של כל מערכת בחירות. בשלושת העשורים האחרונים הפכה הכלכלה לרלוונטית כמו מזג האוויר. כולם מדברים על זה כולם מבינים שצריך לעשות משהו אבל אף אחד לא יודע באמת מה לעשות. אם תשאלו את מרבית השרים וחברי הכנסת הם יספרו לכם שהבעיה היא שנערי האוצר הם אלה שקובעים הכל ואנחנו רק חותמת גומי. הגדיל לעשות, שר הרווחה בוז’י הרצוג שפירט בכנס שדרות באריכות את כל היוזמות החברתיות שהיה שמח לעשות אילו רק היה לו תקציב לכך אבל לצערו, פקידי האוצר לא מאשרים לו. שני דברים יש לי לומר בעניין זה, אחד- שר שחושב שתפקידו הוא חותמת גומי בלבד מוטב שיעזוב את תפקידו ושנית, לא נערי האוצר הם אלה הקובעים את האג’נדה אלא דווקא אנחנו הפוליטיקאים. למעשה האיש החתום יותר מכל אחד על הפרטת הכלכלה הישראלית הוא לא נער אוצר, ולא פקיד יש לו שם פרטי ושם משפחה- בנימין נתניהו.

 קיבלתי כמה הערות שאנחנו עוסקים יותר מדי במה לא ופחות מדי במה כן ולכן אפרט בקצרה את המצע החברתי- סביבתי שלנו: אני רוצה לציין, בתור החבר הוותיק ביותר בועדת הכספים, שכל היוזמות הללו אפשריות מבחינה כלכלית אם רק ייערך שינוי בסדרי העדיפויות. התנועה החדשה מרצ מאמינה שאפשר לעשות כלכלה אחרת. כלכלה שמשקיעה דווקא בשכבות החלשות ולא רק באליטות ובעלי ההון. אנחנו חושבים שבתקציב הקיים אפשר להעניק את כל שירותי הבריאות הבסיסיים, לעדכן  את תקציב סל הבריאות ב- 2% בשנה ולהבטיח את הטיפול הסיעודי בבית ובמוסד כחלק מביטוח הבריאות הממלכתי. אנחנו תומכים בהבטחת הזכות לעובדים להתארגן בועדים ובאיגודים מקצועיים כי בעידן הנוכחי, הביטחון התעסוקתי הישראלי נמצא בשפל המדרגה.

 אנחנו חושבים שלכל אזרח יש את הזכות לחיים בכבוד עם קצבת הבטחת הכנסה שתעמוד על שכר מינימום. לנכים מגיעה קצבת נכות שתעמוד על שכר המינימום ועליה יתווספו התנאים שיאפשרו לנכים לקחת חלק פעיל בחברה.

אנחנו חושבים שעל קצבאות ביטוח לאומי להיות צמודות לשכר הממוצע במשק. שלכל גמלאי המתקיים מביטוח לאומי מגיע קצבה בגובה שכר המינימום. אנחנו מאמינים שלממשלה יש אחריות לכך שכספי חסכונות הפנסיה לא יהיו כלי למשחק בורסאי בידי אנשי הון, כך שאלה יועמדו במלואם לידי הפנסיונרים לעת פרישה.

 יש עוד הרבה מה לשפר, ישראל זנחה את השכבות החלשות וזנחה את הסביבה בעשור האחרון לא במקרה אלא מתוך החלטה מודעת. רק עדכון קטן, בעת ששורות אלה נכתבות הודיע נתניהו שהוא מתכוון להפחית המסים ב- 20%. אם כך, ברור שלא יהיה תקציב לרפורמות חברתיות.

עד עכשיו הייתה מלחמה. אי אפשר היה לדבר על שום דבר אחר שהוא לא מלחמה. אבל בעוד כמה ימים, כשיגיע שש אחרי המלחמה פתאום ניזכר שיש חיים שהם מעבר למלחמה הזו ובעיות שעמן נצטרך להתמודד גם בשנים הבאות. חלק מהבעיות הללו עמדו בשבוע שעבר על סדר יומה של ועדת הכספים. הועדה דנה, שוב, בנושא שכמעט נשכח מהשיח הציבורי - רשת הביטחון לקרנות הפנסיה. תחת ענני האבק מעזה, כמעט ולא מדברים על כך שרבים מהעובדים המבוגרים בישראל עומדים לצאת לגמלאות עם הרבה פחות כסף ממה שנצבר עבורם לאורך השנים וכל זאת בגלל החלטות מסוכנות שהביא עלינו האוצר בימי נתניהו וממשיכיו בממשלת קדימה-העבודה. הצעת האוצר שהובאה בשבוע שעבר לוועדה היא הצעה חלקית המציעה פתרון צר, לחוסכים מבוגרים בלבד. אין בהצעה רכיבים של שינוי בתמהיל ההשקעות כך שאף אחד לא ערב לכך שלא נחזור לאותו משבר בתוך שנים ספורות. הבעיה הגדולה עדיין מונחת לפתחנו, אך הממשלה דוחה את העיסוק בה עד שהיא תיפול על ראשנו.

 ממשלת קדימה-עבודה, שדובר רבות באמות המידה המוסריות הקלוקלות שלה, הייתה ממשלה של פשרה. שורה ארוכה של שרים שהרגישו שאינם ממצים את התפקיד הראוי להם ניהלו את משרדיהם באופן שערורייתי. שר הגנת הסביבה, גדעון עזרא הוא דוגמא מצוינת - איזו מרכולת מביא עזרא לציבור?. בזמן שהעולם כולו הולך קדימה בנושאים סביבתיים המשרד להגנת הסביבה לא מוכן אפילו להגדיר יעדים להתקדמות בנושאים סביבתיים. ושאול מופז, האיש שרצה להיות שר ביטחון, מה הוא עשה במשרד התחבורה? כיצד הוא קידם תחבורה מתוחכמת? כיצד קיצר מרחקים בין מרכז ופריפריה? וזאת עוד לפני שדיברנו על המחדלים המתמשכים ברשות שדות התעופה. ושר הפנים מאיר שטרית, שרצה להיות באוצר ובסופו של דבר הסתפק בפנים. איזו בשורה הביא השר הזה שבתקופתו קוצצו באופן משמעותי תקציבי האיזון לרשויות חלשות והרשויות המקומיות בפריפריה שקעו במשבר כלכלי עמוק. ושר הבריאות, שמתפאר עכשיו בתוספת תקציבית למשרד הבריאות אבל בפועל לא הייתה לו יד ורגל בזה, אלא אפילו להיפך. ושרת החינוך ושר האוצר.

 נכון זו לא מלחמה והנושאים הללו לא זוכים כעת לתשומת לב, אבל בעוד כמה שבועות הדברים יראו אחרת לגמרי.