על פרשת דרכים
כללי 7 בינואר, 2009
בימים האחרונים נפגשתי עם ראש הממשלה, שר הביטחון ושוחחתי עם שרת החוץ. מבלי לייחס את דבריי למי מהם, הרושם אותו קיבלתי הוא שמדינת ישראל עומדת בפני פרשת דרכים: קבלה של הסכם הפסקת אש אותו הניחו המתווכים הבינלאומיים על השולחן או כניסה מסיבית של כוחות יבשתיים למרכזי הערים העזתיות והסתבכות בבוץ העזתי. לנו בתנועה החדשה מרצ ההכרעה נראית כמעט מובנת מאליה. אין טעם לסכן את שלומם של חיילי צה”ל ולסבך את ישראל במלחמה ממושכת כשבסופו של דבר, נשיג את אותן מטרות שיכולנו להשיג מלכתחילה. ניצחון בקרב הוא לא מטרה אלא ניצחון בשדה המדיני. ניצחון כזה מתבטא בהגעה להסכם הפסקת אש מוסכם, השבת הביטחון לתושבי הדרום, מניעת הברחת נשק ואמצעי לחימה לגדה ובסופו של דבר השבת גלעד שליט הביתה.
ינואר 7th, 2009 ב 2:26
אני מסכים עם ג’ומס, זה פשוט שמה שג’ומס אומר זה מה שקורה.
אם רוצים רגיעה מתמשכת כדאי שהחמס יצא מהעימות הזה מאוד מאוד חלש (אף אחד לא חושב שהחמס יחוסל), וזה אומר למוטט את בסיסי הכוח שלו באוכלוסיה, אבל חשוב מזה, למוטט את יכולות הלחימה שלו או את רצונו להשתמש בהם. זה נכון, החמס חיי על עימות עם ישראל, אך לא בקנה מידה כזה, רק על אש קטנה. מה שקורה עכשיו בעזה מחליש אותם לטווח הקצר ואולי מחזק אותם לרחוק מבחינת דעת קהל פלסטינאית אבל לא עולמית. אני מרשה לעצמי להניח, שכשג’ומס אומר שצריך לפעול לרגיעה בהקדם האפשרי, אבל שזו תימשך לזמן הממושך ביותר ובתנאים הטובים ביותר, כוונתו לא להפסיק את הלחימה באופן מיידי ובלי פשרות, אלא לחפש את ההזדמנות הקרובה ביותר בה החמס ירצא ויתכוון לכונן עם ישראל רגיעה ממושכת תחת תנאים מתונים והגיוניים, ואף זאת רק כאשר תובטח תמיכת המצרים והאמריקאים לפעולות מצידם כנגד הברחות נשק לרצועה. אין פתרונות קלים, אבל קל לזרוק סיסמאות מוסריות ויפות. הבעיה מתחילה כשהן לא מצליחות לייצר אלטרנטיבה לנעשה.