עד עכשיו הייתה מלחמה. אי אפשר היה לדבר על שום דבר אחר שהוא לא מלחמה. אבל בעוד כמה ימים, כשיגיע שש אחרי המלחמה פתאום ניזכר שיש חיים שהם מעבר למלחמה הזו ובעיות שעמן נצטרך להתמודד גם בשנים הבאות. חלק מהבעיות הללו עמדו בשבוע שעבר על סדר יומה של ועדת הכספים. הועדה דנה, שוב, בנושא שכמעט נשכח מהשיח הציבורי - רשת הביטחון לקרנות הפנסיה. תחת ענני האבק מעזה, כמעט ולא מדברים על כך שרבים מהעובדים המבוגרים בישראל עומדים לצאת לגמלאות עם הרבה פחות כסף ממה שנצבר עבורם לאורך השנים וכל זאת בגלל החלטות מסוכנות שהביא עלינו האוצר בימי נתניהו וממשיכיו בממשלת קדימה-העבודה. הצעת האוצר שהובאה בשבוע שעבר לוועדה היא הצעה חלקית המציעה פתרון צר, לחוסכים מבוגרים בלבד. אין בהצעה רכיבים של שינוי בתמהיל ההשקעות כך שאף אחד לא ערב לכך שלא נחזור לאותו משבר בתוך שנים ספורות. הבעיה הגדולה עדיין מונחת לפתחנו, אך הממשלה דוחה את העיסוק בה עד שהיא תיפול על ראשנו.

 ממשלת קדימה-עבודה, שדובר רבות באמות המידה המוסריות הקלוקלות שלה, הייתה ממשלה של פשרה. שורה ארוכה של שרים שהרגישו שאינם ממצים את התפקיד הראוי להם ניהלו את משרדיהם באופן שערורייתי. שר הגנת הסביבה, גדעון עזרא הוא דוגמא מצוינת - איזו מרכולת מביא עזרא לציבור?. בזמן שהעולם כולו הולך קדימה בנושאים סביבתיים המשרד להגנת הסביבה לא מוכן אפילו להגדיר יעדים להתקדמות בנושאים סביבתיים. ושאול מופז, האיש שרצה להיות שר ביטחון, מה הוא עשה במשרד התחבורה? כיצד הוא קידם תחבורה מתוחכמת? כיצד קיצר מרחקים בין מרכז ופריפריה? וזאת עוד לפני שדיברנו על המחדלים המתמשכים ברשות שדות התעופה. ושר הפנים מאיר שטרית, שרצה להיות באוצר ובסופו של דבר הסתפק בפנים. איזו בשורה הביא השר הזה שבתקופתו קוצצו באופן משמעותי תקציבי האיזון לרשויות חלשות והרשויות המקומיות בפריפריה שקעו במשבר כלכלי עמוק. ושר הבריאות, שמתפאר עכשיו בתוספת תקציבית למשרד הבריאות אבל בפועל לא הייתה לו יד ורגל בזה, אלא אפילו להיפך. ושרת החינוך ושר האוצר.

 נכון זו לא מלחמה והנושאים הללו לא זוכים כעת לתשומת לב, אבל בעוד כמה שבועות הדברים יראו אחרת לגמרי.