קטנים אך נמרצים
כללי 19 ביולי, 2009אנחנו מצויים חצי שנה בקירוב אחרי מערכת הבחירות בה ספגנו מהלומה כואבת. חרף רצוננו להתרחב - מצאנו את עצמנו מתכווצים. הימים שאחרי הבחירות התאפיינו אצלנו מטבע הדברים בדכדוך. התעוררנו למציאות של קואליציה ימנית וקלריקלית מובהקת בעלת רוב מוצק. הדיבורים על היעלמותו והיאלמותו של השמאל הישראלי רווחו. אולם בפראפרזה על דברי גראוצ’ו מרקס: הדיווחים על מותנו היו מעט מוגזמים. אנחנו עודנו כאן, חיים, נושמים ואף בועטים.
הרחבת החזית הפוליטית והציבורית
כל העת נמשכים מאמצים וניסיונות אמיתיים להרחיב את מוטת הכנפיים של מרצ – ניסיון שהחל עוד טרם הבחירות אולם בשל מגבלות הזמן ותהליכים אחרים, לא ממש צלח.
במקביל לחיזוקה ושיקומה של מרצ, מתקיימים מגעים עם תנועות ואישיים מתוך מגמה כנה לייצור חזית ציבורית ופוליטית מגוונת ולייצור תלכיד אפקטיבי של הכוחות הסוציאל-דמוקרטיים בחברה הישראלית. זהו לא מהלך מהיר ודרוש לו זמן להבשלה. כאשר הדברים יבשילו וישאו פרי – אשמח לבשר על כך.
הסיעה בכנסת
למרות היות סיעת מרצ בכנסת בת שלושה חברים בלבד, עמיתיי אילן וניצן ואנוכי, פרוסים בחזיתות רבות ומרכזיות. עיקר מרצי וזמני בכנסת מוקדש לועדת הכספים ולמאמץ עיקש למזער את נזקיי תקציב המדינה, להקטין את מימדיו של חוק ההסדרים, לבלום את הפרטת הקרקעות ועוד שורה ארוכה של סוגיות. חברי הסיעה השתתפו בכל הדיונים על הסוגיות המרכזיות בחוק ההסדרים ובתקציב המדינה והגישו מאות הסתייגויות לגזירות השונות.
במקביל, אנחנו מרכזים מאמצים לסיכול החוקים השחורים של הימין (חוק הנכבה, חוק האזרחות, חוק ההסתננות) ולחוקים כדוגמת “חוק גפני” המהווה את המשכו הישיר של “חוק נהרי” המעניק תקצוב למוסדות החינוך החרדיים על חשבון משלם המסים, ללא הטלת חובות כגון לימודי הליבה. סיעת מרצ אף לקחה חלק פעיל במאבק כנגד “חוקי המשילות” אותן מובילה הממשלה המבקשים להתאים את החקיקה לצרכים הקואליציוניים.
אילן, ניצן ואנוכי מעלים עשרות נושאים בתחומים השונים שעל סדר יומה של החברה הישראלית הן במליאת הכנסת ובועדות השונות. אני עומד גם בראש הלובי למען הצלת השידור הציבורי בישראל והשדולה לבריאות הציבור.
ככלל, סיעת מרצ מתפקדת באופן נמרץ וניכר בכנסת. השלם גדול מסך חלקיו והכוונה היא תמיד שההשפעה באורח יחסי תהיה גדולה מגודלנו.
http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=skira20090611_1091965
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/191261
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3732331,00.html
http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/910/853.html
http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-3722402,00.html
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3742893,00.html
http://www.nrg.co.il/online/16/ART1/907/387.html
http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/898/683.html
פעילות חוץ פרלמטרית
למרצ, כמפלגה, פעילות חוץ פרלמנטרית ענפה בעניינים שונים שעל סדר יומה של החברה הישראלית: מאבקים חברתיים, תהליך השלום, דת ומדינה, זכויות מיעוטים, המאבק הסביבתי ועוד. אני רואה חשיבות עצומה בפעילות השטח. זו מהות המאבק הדמוקרטי והשפעה על דעת הקהל.
אני קורא לכל אחד ואחת מכם להצטרף למאבקים הללו. אני מזמין אתכם לקחת חלק במאבקים שאנחנו מובילים ומוכן להצטרף למאבקים שאתם מובילים.
יולי 20th, 2009 ב 6:25
כל הכבוד לג’ומס ומרצ. אין ראוי ממך כרגע להנהיג ואין ראויה ממרץ בכנסת. אני בטוח שרבים מצטערים היום שבבחירות לא הצביעו לכם, אלא לברק וקדימה.
יולי 23rd, 2009 ב 10:35
אני מצפה שתעצרו את החוק הביומטרי לפני שיהי מאוחר מדי
אוקטובר 30th, 2009 ב 10:50
עותק ממייל ששלחתי לחברי הכנסת של מרצ:
לח”כ אורון, גילאון והורוביץ שלום רב,
אני סטודנט באחד ממוסדות ההשכלה הגבוהה בירושלים, ואני עומד בקרוב, לראשונה בחיי, לשלוח את טופסי ההתפקדות למרצ.
אני פונה אליכם בבקשה לתקן דבר-מה שיכול אולי להיראות פעוט (אם לא זניח), אך יכול ללמד משהו על חלקו של השמאל בקרע שנפער בארץ הזו לאחר רצח רבין. בהתאם, גם תיקונו פשוט וקל.
מדי שנה בשנה, כשאני צופה בתמונות מעצרת הזיכרון בכיכר רבין, דבר אחד קופץ ישר לעין והוא מרגיז ומקומם: המדובר בשלטי המפלגות השונות שפעיליהן וצעיריהן נוכחים בעצרת, והם מורמים אל-על ע”מ שלא יישאר צל צילו של ספק מי כאן עושה וטורח, בא בהמוניו, מי כאן אבל באמת. וכך בינות לשלטי “חבר, אתה חסר” ותמונות דיוקן, ניצבים להם בגאון גם שלטי מרצ והעבודה.
אני בטוח שאין צורך להסביר מדוע התמונה הזאת חורה לי. השלטים הללו, במחי הנפה, הופכים עצרת זיכרון לעצרת שמאל ומעניקים טיעון לגטימי לכל אלו האומרים שהשמאל ניכס לעצמו את רבין גם במותו וכי הוא מנשל את הימין מזיכרון הרצח מחד, ומטיל עליו אחריות ללימוד לקחיו מאידך.
אלא שהמצאות שלטים אלו בכיכר לא רק מראה על חוסר הפנמה של הצורך באחדות (עם כל כמה שהמילה הזו שחוקה, והיא שחוקה) סביב היום הזה ושל הצורך לקבל ולאפשר שיח אמיתי ונוקב עם אלו שדעותיהם שונות לחלוטין משלנו ביום-יום, אלא היא מכשול של ממש ומנוגדת לחלוטין למטרה זו. שהרי יום רבין איננו חגיגת אישיותו, תכונותיו המנהיגותיות ופעליו של רבין, הגם שעם תרומתו יכולים להתחרות מעט מאוד מדינאים. עלינו להבין שיש אנשים שמתנגדים התנגדות לגטימית לדרכו של האיש, ועדיין רואים בהתנקשות בו אסון לאומי. איך הם מרגישים בעצרת כזו, מוקפים בדגלי העבודה ומרצ?
שאלו את עצמכם בכנות: האם לא הייתם מרימים קול צעקה לו הייתה בוחרת מפלגת האיחוד הלאומי להביע את הכרתה בחשיבות המעמד בהנפת שלט מפלגת האיחוד הלאומי בעצרת? ודאי שכן. הייתם זועקים - ובצדק גמור - כנגד הפוליטיזציה המכוערת של טקס שמשמעותו אמורה להיות הכול חוץ מפוליטית.
לכן, אני קורא לכם לנצל את דחיית העצרת עקב הגשמים הבאים עלינו לטובה, ולהורות שלא להניף את שלטי מפלגת מרצ בעצרת הזיכרון ליצחק רבין בכיכר רבין בת”א.
בכבוד רב ובציפייה דרוכה,
עירא שירן.
נ.ב. הייתי כותב מכתב דומה למנהיגי העבודה, אבל אז נזכרתי שהיא כבר מזמן לא המפלגה שלי. לגביה איבדתי תקווה.