אנחנו מצויים חצי שנה בקירוב אחרי מערכת הבחירות בה ספגנו מהלומה כואבת. חרף רצוננו להתרחב - מצאנו את עצמנו מתכווצים. הימים שאחרי הבחירות התאפיינו אצלנו מטבע הדברים בדכדוך. התעוררנו למציאות של קואליציה ימנית וקלריקלית מובהקת בעלת רוב מוצק. הדיבורים על היעלמותו והיאלמותו של השמאל הישראלי רווחו. אולם בפראפרזה על דברי גראוצ’ו מרקס: הדיווחים על מותנו היו מעט מוגזמים. אנחנו עודנו כאן, חיים, נושמים ואף בועטים.

הרחבת החזית הפוליטית והציבורית

כל העת נמשכים מאמצים וניסיונות אמיתיים להרחיב את מוטת הכנפיים של מרצ – ניסיון שהחל עוד טרם הבחירות אולם בשל מגבלות הזמן ותהליכים אחרים, לא ממש צלח.

במקביל לחיזוקה ושיקומה של מרצ, מתקיימים מגעים עם תנועות ואישיים מתוך מגמה כנה לייצור חזית ציבורית ופוליטית מגוונת ולייצור תלכיד אפקטיבי של הכוחות הסוציאל-דמוקרטיים בחברה הישראלית. זהו לא מהלך מהיר ודרוש לו זמן להבשלה. כאשר הדברים יבשילו וישאו פרי – אשמח לבשר על כך.

הסיעה בכנסת

למרות היות סיעת מרצ בכנסת בת שלושה חברים בלבד, עמיתיי אילן וניצן ואנוכי, פרוסים בחזיתות רבות ומרכזיות. עיקר מרצי וזמני בכנסת מוקדש לועדת הכספים ולמאמץ עיקש למזער את נזקיי תקציב המדינה, להקטין את מימדיו של חוק ההסדרים, לבלום את הפרטת הקרקעות ועוד שורה ארוכה של סוגיות. חברי הסיעה השתתפו בכל הדיונים על הסוגיות המרכזיות בחוק ההסדרים ובתקציב המדינה והגישו מאות הסתייגויות לגזירות השונות.

במקביל, אנחנו מרכזים מאמצים לסיכול החוקים השחורים של הימין (חוק הנכבה, חוק האזרחות, חוק ההסתננות) ולחוקים כדוגמת “חוק גפני” המהווה את המשכו הישיר של “חוק נהרי” המעניק תקצוב למוסדות החינוך החרדיים על חשבון משלם המסים, ללא הטלת חובות כגון לימודי הליבה. סיעת מרצ אף לקחה חלק פעיל במאבק כנגד “חוקי המשילות” אותן מובילה הממשלה המבקשים להתאים את החקיקה לצרכים הקואליציוניים.

אילן, ניצן ואנוכי מעלים עשרות נושאים בתחומים השונים שעל סדר יומה של החברה הישראלית הן במליאת הכנסת ובועדות השונות. אני עומד גם בראש הלובי למען הצלת השידור הציבורי בישראל והשדולה לבריאות הציבור.

ככלל, סיעת מרצ מתפקדת באופן נמרץ וניכר בכנסת. השלם גדול מסך חלקיו והכוונה היא תמיד שההשפעה באורח יחסי תהיה גדולה מגודלנו.

http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=skira20090611_1091965

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/191261

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3732331,00.html

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?more=1&itemNo=1086800&contrassID=1&subContrassID=10&sbSubContrassID=0

http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/910/853.html

http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-3722402,00.html

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3742893,00.html

http://www.nrg.co.il/online/16/ART1/907/387.html

http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/898/683.html

פעילות חוץ פרלמטרית

למרצ, כמפלגה, פעילות חוץ פרלמנטרית ענפה בעניינים שונים שעל סדר יומה של החברה הישראלית: מאבקים חברתיים, תהליך השלום, דת ומדינה, זכויות מיעוטים, המאבק הסביבתי ועוד. אני רואה חשיבות עצומה בפעילות השטח. זו מהות המאבק הדמוקרטי והשפעה על דעת הקהל.

אני קורא לכל אחד ואחת מכם להצטרף למאבקים הללו. אני מזמין אתכם לקחת חלק במאבקים שאנחנו מובילים ומוכן להצטרף למאבקים שאתם מובילים.

ביליתי בשבוע שעבר מספר שעות, עם ניצן הורוביץ, בחוג בית לצעירים. קרוב ל-200 חברים הגיעו לשאול, לשמוע ולהביע דעה. זה בהחלט היה ערב לא שגרתי. הצעירים שהגיעו היו מלאי נכונות להקשיב ולהתווכח בשלל הנושאים ולא איבדו סבלנות גם כשהשיחה נכנסה לשעתה השלישית.

רבים מהסובבים אותי התייחסו לערב הזה בפליאה. אני, לעומתם, ראיתי בערב הוכחה שאפשר גם אחרת. הערב הזה צריך להיות הסטנדרט. אני חושב שאנחנו לא נותנים מספיק קרדיט לצעירים. מצד אחד אסור לנו לתת לצעירים את התחושה שאין מה לעשות והדרך לשינוי חסומה בפניהם, ומצד שני אסור לנו להתפשר עם אלה שמרגישים שמישהו כבר יסדר להם את העניינים, שהפוליטיקה היא  לא בשבילם. אני חושב שאי מעורבות פוליטית היא חלק מחינוך לקוי ומובילה בסופו של דבר לחיפוש תמידי אחרי איש חזק.  

אל לנו להלין על הצעירים כאשר הפוליטיקאים שלנו מתייחסים אליהם בזלזול. מי שמוליכה את הטרנד הזה, לצערי, זוהי ציפי לבני. נראה שכמעט אי אפשר לפתוח טלוויזיה בלי לראות אותה רוקדת במועדון או מתקלטת על הרחבה. זר שהיה מגיע לכאן היה יכול לחשוב שמדובר במתחרה בתוכנית ריאלטי ולא במי שרוצה להיות ראש הממשלה.  הקמפיינרים של לבני שכניעו אותה שלדבר זה משעמם, אז היא פשוט מתמקצעת בלהיות אחת מהחבר’ה.

 בשנת 1959 כשאני הצבעתי לראשונה לכנסת השאלה האם להצביע כלל לא עמדה על הפרק. הצבעתי למפ”ם, כהמשך לפעילותי כמדריך בשומר הצעיר. אני וחבריי היינו חדורי אידיאולוגיה וניהלנו שיחות ארוכות על אופייה של החברה בה אנו רוצים  לחיות. הצעירים של היום רוצים להיות שותפים לא פחות מאתנו ואם ניתן להם את האפשרות להעלות את השאלות הקשות, הלבטים והתהיות ונציג פוליטיקה של שליחות ציבוריות ויושרה, אולי ישוב האמון שלהם במערכת הפוליטית ואפילו יגבר רצונם להשתלב בעשייה הציבורית ולשנות.