לתיבת המייל שלי הגיעו מספר לא מבוטל של תגובות להשתתפותנו בהפגנה מול הקריה במוצ“ש האחרון. מצד שמאל, שאלו איפה היינו עד כה ולמה תמכנו ביציאה למבצע מלכתחילה. מימין תקפו אותנו על חוסר הרגישות בקיום הפגנה, נוכח העובדה שעשרות אלפי ישראלים נמצאים תחת איום הרקטות ואלפים אחרים הם בני משפחה של חיילי צה“ל. יש שאומרים שכשתוקפים אותך משני צדדים מצבך טוב. אני לא חסיד גדול של האיזון הקדוש וחושב שלאורך כל המבצע הצבאי בדרום, וגם עכשיו, הלכנו עם האמת שלנו. לא פעלנו כאוטומט ולא נסינו לפשט את העמדות, גם אם היו שחשבו שלפני בחירות צריך לדבר במסרים קצרים וקליטים. 

לאור התלונות על אי בהירות עמדתנו חשבתי שיהיה נכון להבהיר את הדברים בפוסט מיוחד.

אני וחברי האמנו שכאשר ארגון טרור כמו החמאס מודיע באופן חד צדדי שהוא מסיים את הפסקת האש ויורה עשרות טילים על ישראל, זכותה וחובתה של ישראל לצאת ולהגן על תושבי הדרום. כל אלה שדיברו על סיום המהלך בהידברות לפני הפעולה, כנראה לא מכירים בכך שהדבר לא היה ישים. נכון, גם בזמן הפסקת האש היו חריגות משני הצדדים. ישראל ביצעה פעולה ראוותנית במסגרתה חוסלה חולית חמאס והחמאס ירה מספר קסאמים עוד במהלך הפסקת האש. אך למרות כל אלה, בתאריך הקובע, החמאס היה זה שהודיע על סיום הפסקת האש, על אי-רצון לחדש את הרגיעה או אפילו להידבר על חידושה. אני חייב להודות שהיו בתנועה דיונים לא קלים בנושא הזה. היו דעות לכאן ולכאן. הויכוח התחדד עוד יותר לאור מספר הנפגעים ביום הראשון למבצע ובימים שאחריו.

המשך »