עד שנות השבעים היו הנושאים הכלכליים במרכזה של כל מערכת בחירות. בשלושת העשורים האחרונים הפכה הכלכלה לרלוונטית כמו מזג האוויר. כולם מדברים על זה כולם מבינים שצריך לעשות משהו אבל אף אחד לא יודע באמת מה לעשות. אם תשאלו את מרבית השרים וחברי הכנסת הם יספרו לכם שהבעיה היא שנערי האוצר הם אלה שקובעים הכל ואנחנו רק חותמת גומי. הגדיל לעשות, שר הרווחה בוז’י הרצוג שפירט בכנס שדרות באריכות את כל היוזמות החברתיות שהיה שמח לעשות אילו רק היה לו תקציב לכך אבל לצערו, פקידי האוצר לא מאשרים לו. שני דברים יש לי לומר בעניין זה, אחד- שר שחושב שתפקידו הוא חותמת גומי בלבד מוטב שיעזוב את תפקידו ושנית, לא נערי האוצר הם אלה הקובעים את האג’נדה אלא דווקא אנחנו הפוליטיקאים. למעשה האיש החתום יותר מכל אחד על הפרטת הכלכלה הישראלית הוא לא נער אוצר, ולא פקיד יש לו שם פרטי ושם משפחה- בנימין נתניהו.

 קיבלתי כמה הערות שאנחנו עוסקים יותר מדי במה לא ופחות מדי במה כן ולכן אפרט בקצרה את המצע החברתי- סביבתי שלנו: אני רוצה לציין, בתור החבר הוותיק ביותר בועדת הכספים, שכל היוזמות הללו אפשריות מבחינה כלכלית אם רק ייערך שינוי בסדרי העדיפויות. התנועה החדשה מרצ מאמינה שאפשר לעשות כלכלה אחרת. כלכלה שמשקיעה דווקא בשכבות החלשות ולא רק באליטות ובעלי ההון. אנחנו חושבים שבתקציב הקיים אפשר להעניק את כל שירותי הבריאות הבסיסיים, לעדכן  את תקציב סל הבריאות ב- 2% בשנה ולהבטיח את הטיפול הסיעודי בבית ובמוסד כחלק מביטוח הבריאות הממלכתי. אנחנו תומכים בהבטחת הזכות לעובדים להתארגן בועדים ובאיגודים מקצועיים כי בעידן הנוכחי, הביטחון התעסוקתי הישראלי נמצא בשפל המדרגה.

 אנחנו חושבים שלכל אזרח יש את הזכות לחיים בכבוד עם קצבת הבטחת הכנסה שתעמוד על שכר מינימום. לנכים מגיעה קצבת נכות שתעמוד על שכר המינימום ועליה יתווספו התנאים שיאפשרו לנכים לקחת חלק פעיל בחברה.

אנחנו חושבים שעל קצבאות ביטוח לאומי להיות צמודות לשכר הממוצע במשק. שלכל גמלאי המתקיים מביטוח לאומי מגיע קצבה בגובה שכר המינימום. אנחנו מאמינים שלממשלה יש אחריות לכך שכספי חסכונות הפנסיה לא יהיו כלי למשחק בורסאי בידי אנשי הון, כך שאלה יועמדו במלואם לידי הפנסיונרים לעת פרישה.

 יש עוד הרבה מה לשפר, ישראל זנחה את השכבות החלשות וזנחה את הסביבה בעשור האחרון לא במקרה אלא מתוך החלטה מודעת. רק עדכון קטן, בעת ששורות אלה נכתבות הודיע נתניהו שהוא מתכוון להפחית המסים ב- 20%. אם כך, ברור שלא יהיה תקציב לרפורמות חברתיות.

דו“ח העוני השנה היה אקורד הסיום בתקופה של הישגים כלכליים. הצמיחה גדלה הגירעון קטן מצבה של ישראל לא היה יכול להיות טוב יותר. רק סקטור אחד נותר ללא שינוי - העניים. למרות שנים של צמיחה מעט מאוד עניים נהיו עניים פחות. המדד הזה רק מוכיח שתיאורית החלחול לפיה, ההשקעה מלמעלה בבעלי ההון והשפע יחלחלו בהדרגה עד לשכבות המוחלשות, נכשלה. אם בשנות הגאות לא הצלחנו להיטיב עם השכבות החלשות, מה יקרה כעת כשאנו בעיצומו של אחד המשברים הכלכליים הקשים ביותר שידענו.

נהוג להאשים את נערי האוצר בכל צרות הכלכלה ובעיקר בקפיטליזם הגס שאנו עדים לו. אני מסרב לזרוק עליהם את האחריות. בסופו של דבר מי שמנווט את הספינה היא ממשלת ישראל ושריה, וזו ניהלה בשנים האחרונות מדיניות מאוד ברורה. מאחרי המדיניות הזו יש שם ויש כתובת- בנימין נתניהו, האיש המחשיב עצמו למר כלכלה הביא את ישראל לכלכלת שוק קיצונית, בדומה לזה שהנהיג ג‘ורג‘ בוש בארה“ב. 

נתניהו מאמין שהמדינה אינה מסוגלת לנהל כלום ולכן צריך להפריט הכל, מחברות ממשלתיות ועד שירותים חברתיים. אנחנו, לעומתו, תומכים בתפיסה סוציאל-דמוקרטית שיודעת להעריך  אך תפקידו של השוק, אך גם מכירה בחשיבותם הגדולה של מנגנוני איזון ובלימה של המדינה. לדעתנו, המדינה צריכה לחשוב היטב לפני שהיא מפריטה עצמה לדעת.  

נתניהו, בניגוד לחברי קדימה והעבודה, אינו מסתיר את עמדותיו. הוא מאמין שהמגזר הציבורי הוא איש שמן ומזיק התלוי כעל על כתפי המגזר הפרטי, לכן הוא מציע להפריט את מרבית נכסי המדינה, להוריד מיסים ובכך להקטין את הכנסות המדינה ולהשקיע את כספי הפנסיה בבורסה ולא באגרות חוב ממשלתיות. הבעיה היא שנתניהו לא מסביר כיצד הדבר משתלב עם תוספת השקעה בחינוך, בבריאות ובביטחון אותם הוא מבטיח.  כנראה, חודשיים לפני הבחירות זהו זמן הקוסמים, המכשפים ומבטיחי הסרק. 

לעומת נתניהו, ממשלת קדימה-העבודה-ש“ס התגאתה עד מאוד על היותה “חברתית” ועל ניהול מדיניות כלכלית לתפארת, המתאפיינת הן בהגדלת הצמיחה והן ברגש חברתי ייחודי מאין כמוהו. אין צורך לומר שלא כך הם פני הדברים ושבכל פרמטר אפשרי, מדינת ישראל שוברת שיאים עולמיים: במספר הילדים מתחת לקו העוני, בפערים בחינוך, ברמה נמוכה של קצבאות זקנה ועוד. בפועל, הממשלה היוצאת עשתה לא יותר מלהמשיך ולהוביל את מדיניותו הכלכלית של בנימין נתניהו, שהביאה להחלשת מעמד הביניים והשכבות הנמוכות ויצירת חברה עם פערים הולכים ומעמיקים.

התוכנית הכלכלית שלנו מתבססת על מספר פעולות מיידיות. ראשית, מתן רשת ביטחון כלכלית רחבה כדי למנוע את הסכנה שבנטישת הקרנות. בנוסף, לתמהיל הפתרון מתווספים שני מרכיבים: הגדלת המרכיב של אג“ח ממשלתי בהשקעות וערבות מדינה על האג“ח הקיים. ובמקביל אנו חושבים שהמדינה צריכה להשקיע חלק מהכסף המצוי בקרנות בתשתיות, כבישים, חשמל, רכבות, הטפלה ועוד. 

אני חושב שמדינת ישראל חייבת להחזיר לעצמה את הכוח ואת האחריות לאזרחיה. הבריחה אל השוק החופשי היא רק צד אחד במגוון נושאים בהם המדינה מתחמקת מלקיחת אחריות. במידה והמשבר הנוכחי יעשה את השינוי, המדינה תצא מחוזקת ממנו.