מדהים אותי איך נשים מצוינות ומחויבות נופלות בבור הייקוש של האדלרים והאייל-ארדים, שבצוק העיתים גילו את הפמיניזים במטרה לקושש קולות של נשים. אני לא מציעה לתמוך אוטומטית באישה רק בגלל שהיא אישה. אני מציעה לתמוך באישה שהוכיחה בפעילות שלה ובהשקפת עולמה מחויבות לשוויון מגדרי, לקידום נשים ולהגנה על זכויותיהן. מדהים איך נשים שתומכות במרצ מתלבטות האם להצביע לקדימה, כשההסבר של אותן נשים הוא שהן מצביעות לליבני מתוך סולידריות נשית.

חייבים לדעת שציפי ליבני אימצה לכל אורך הפעילות הפוליטית שלה בעשור האחרון את הקודים הגבריים השוביניסטיים; פעלה בניגוד לאינטרסים פמיניסטיים; ועכשיו מזילה דמעות תנין וזועקת את זעקת הקוזאק הנגזל שמתנכלים לה בשל היותה אישה. השאלה אינה מה מינה של המועמדת אלא מה היא תפיסת עולמה.

לכן זה כל כך מקומם ומתסכל גם יחד נשים כמוני, שפועלות לשוויון מגדרי במשך שנים רבות ומאוכזבות, כי מה שקובע בסוף זו סולידריות נשית עם נשים רק בשל מינן, בלי קשר לעמדותיהן ולמעשיהן.

חשוב לי להבהיר- מי שמצביעה לקדימה לא מצביעה רק לציפי ליבני. היא מצביעה לנשים כמו דליה איציק ורוחמה אברהם שמעולם לא פעלו לטובת נשים, היא מצביעה ליו”ר תנועה שקידמה בברכה את החלטתו של השר רמון לשוב ולהתמודד בקדימה. נראה לי תמוה, שמי שמתקוממת נגד הכללתו של רמון כשר בממשלה מבקשת באותה הזדמנות להצביע למי שמתכוונת למנותו לשר בכיר.

בכל אופן, הנחמה שלי שנותרו נשים, שלא הלכו שולל ושבי אחרי הפמיניזם החדש בנוסח ליבני. נשים אמיצות שלא נרתעות וחוששות ללכת עם האמת שלהן ולהיאבק על מה שבאמת חשוב ועל מה שהן מאמינות, גם אם זה לא טרנדי ולא פופולארי, הן מצביעות מרצ.